עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
נושאים
עברית  (7)
עברית: רשימת פוסטים

עברית עילגת - מילים מומצאות (2)

10/03/2018 18:38
אבא פולניה
(עודכן 29.3.18)

אילו אנשים חשבו קצת יותר לפני שפתחו פיהם לדבר, לא היו נופלים בשטויות. אחת הבעיות של התקשורת המשודרת (רדיו, טלויזיה וכיום גם אינטרנט), מדברים כל כך מהר עד כי אין למדבר זמן לחשוב בעת דיבורו. למה? כי רוצים להכניס למשדר הקצוב בזמן, עוד ועוד נושאים. אז צריך לדבר מהר, לא חושבים והתוצאה היא שבהרבה מקרים זורקים מילים והן משתרשות כל כך עד שהן נראות כנכונות למרות שהן לא.
סיבה נוספת לשגיאות הללו היא רמתם הנמוכה של הכותבים ושל העורכים הלשוניים. כאשר הם כותבים דבר מה שגוי לקריין והוא רואה זאת על הפרומפטר (צג ממנו הוא קורא את הדברים), אין לו זמן לחשוב ולתקן. במהירות דיבורו הוא חוזר על השגיאה.

שאלה ראשונה: אם הבן הראשון הוא "בכור", אז מה תואר הבת הראשונה?
לא. לא בכורה. בכורה זה משהו אחר. הבת הראשונה היא "בכירה".
לבן רימה את יעקב שעבד עבורו שבע שנים כדי לקבל מידו את בתו רחל. אבל כיון שעיני לאה היו "רכות" (כנראה ראייתה לא היתה טובה) איש לא רצה לשאת אותה לאשה, או לקחת אותה לבנו לשאתה. לבן מצא הזדמנות "להפטר" ממנה ולהשיא אותה. בתרצו את מעשה הרמיה, אמר לבן ליעקב: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כ"ט, כ"ו). מכאן שהבת הראשונה היא "בכירה".

ומה היא בכורה? זה מעמדם של הבכור או הבכירה. אם למלך יש מלוכה, אם לנסיך יש נסיכות, אם לשר יש שררה, כך לבכור יש בכורה. גם לבכירה יש בכורה.
אותו יעקב הכין בבית נזיד עדשים ואחיו עשו בא הביתה רעב וביקש ממנו לאכול מהנזיד. יעקב מצא הזדמנות לדרוש ממנו תמורה - את מעמדו. אמר לו יעקב: מִכְרה כיום את בכורתך לי. כלומר, מכור לי את הבכורה שלך. אני רוצה את מעמדך, את הבכורה.

שמא תאמרו: "הרי יש הצגת בכורה". נכון. זה הכינוי להצגה שנקבעה כתוצר הסופי של הכנות השחקנים והמעמידים (במאי, תפאורן וכו'). זו איננה ההצגה הראשונה. לפניה - לאחר החזרות הכלליות (הגנרליות) יש כמה הצגות "הרצה" בפני קהל. עדיין מכניסים בהצגה שינויים בהתאם לתגובות מהקהל. כאשר החליטו על סגנון וצורה מוגמרים של ההצגה, מזמינים מכובדים, עיתונאים ומבקרים להצגה החגיגית שמכנים אותה "הצגת בכורה" כלומר הצגה שיש לה מעמד מיוחד.

נכון שהמילה "בכירה" היא גם לשון הנקבה של הבכיר. האדם המקודם, המועדף, או הראשון מבין קבוצה. אם מדובר בבכורה או בבכירות - את זה נבין רק ממשמעות המשפט בו נאמרה המילה.


שאלה שניה: אם הבן הראשון הוא הבכור, כיצד נקרא הבן הצעיר? פשוט - הבן הצעיר או צעיר הבנים/הילדים. לא "בן זקונים". בן זקונים הוא בן שנולד לאדם לעת זקנתו. לא מקובל לומר על אדם בן ששים, שהוא זקן. זה רק בתקופה האחרונה בה חיים גם יותר מגיל שמונים. פעם, בן ששים היה זקן. לכן אפשר לומר שלזמר צביקה פיק ולשחקן שלמה בראבא, יש בנות זקונים. אבל להורים בני שלושים או ארבעים אין בן זקונים גם אם הוא צעיר הבנים, פשוט משום שהם אינם זקנים. אם לא יולידו עוד ילדים - לא יהיה להם בן זקונים. אברהם אבינו היה בן מאה (לפי הכתוב) כשנולד בנו יצחק. ונאמר: "ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו..." (בראשית, כא' ב'). על אותו משקל ובאותו ביאור - בת זקונים.

שאלה שלישית: איך נקרא קצה הקוביה? פאה. ואיך נקרא קצה קווצת שיער הראש? פאה. ואיך נקרא קצה השדה? פאה, פאת השדה. אחת ממצוות התורה לביטוח סוציאלי לאלמנות ויתומים, היא מצוות "לקט, שכחה ופאה". גם אם קצרת את יבולך היטב ולא נשאר לקט (לאלמנות וליתומים ללקט) ואף לא שכחת אלומות בשדה, בכל זאת הנזקקים לא יצאו חסרי כל ועליך להשאיר יבול בפאת השדה שיהיה להם. גם קצה העיר הוא פאת העיר. ומה הריבוי הלשוני של פאה? פאות. לקוביה שש פאות ולשיער שתי פאות. אפשר לומר שמשאירים יבול בכל פאות השדה, או בקיצור - בפאות השדה. אפשר לומר גם שמשאירים יבול בפאתי השדה. "פאתי" הוא ריבוי בסמיכות של פאה. גם במילה "פאות" ניתן להשתמש בלשון ריבוי בסמיכות. אבל אין זאת אומרת שהריבוי שאיננו בסמיכות הוא "פאתים". רק "פאות". אפשר לומר שמשאירים יבול בפאות של השדה, אבל אי אפשר לומר שמשאירים יבול בפאתים של השדה.

כתב בכיר לענייני צבא, דיווח באחד המבצעים ברצועת עזה שמשהו קרה בפאתים הדרומיים של עזה. ממש לא. יכול היה לומר "בקצה הדרומי של...", או "מדרום ל...", אפשר גם "בפאתיה הדרומיים של...", אבל לא "בפאתים הדרומיים של...".

משל, למה הדבר דומה? כשאנחנו אומרים "שלהי הקיץ", הכוונה לסוף הקיץ. לא נאמר בלשון יחיד "שלה" הקיץ. נאמר שלהי, למרות שזה נשמע כלשון רבים, אין כאן לשון יחיד. המקור כנראה ארמי. על בסיס זה אוכל לומר "שולי העיר" ולא שול העיר. גם כאן אין לשון יחיד. יש הגורסים (שלא לומר יש הגורס) שכאשר מדובר בכביש - לכביש יש שול. אז לא. יש לו שוליים. שולי ימין ושולי שמאל. טעות היא לומר "שול הדרך". אין כאן לשון יחיד. לא חנית בשול הימני אלא בשולי הימין, או בשוליים הימניים.

שאלה רביעית: איך נקרא היום השביעי בשבוע?
אני בטוח שחלק מכם אמרו "יום שבת". אז לא. ממש לא. השם הוא פשוט "שבת". יש יום ראשון, יום שני, יום... חמישי, אחריו בא יום השישי (זה שמו בתורה בששת ימי בראשית) ולא "יום שישי" כמקובל לומר. בתורה כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי". למרות זאת, על משקל יום ראשון, יום שני וכו', מקובל שאין שגיאה אם אומרים גם "יום שישי". אבל לא מקובל לומר "יום שביעי" או "היום השביעי". כאן נשבר סדר המספרים ואומרים "שבת", "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות". לכן אומרים "שבת" ולא "יום שבת". אפשר לומר "יום השבת", כפי שכתוב בתנ"ך: זכור/שמור את יום השבת לקדשו. על אף האמור, תוכלו למצוא בדברי שירה את הביטוי "יום שבת", כמו בשיר "דרור יקרא". בשיר נאמר "שבו ונוחו ביום שבת". מקובל הוא שבשירה מותר לשבור כללים בשפה העברית, להמציא מילים או לעוות אותן אם דרוש הדבר לחלוקת משקל, חריזה, מקום מוקצה למילה וכד'. למשל: השקדיה פורחת... רק שלא קיים עץ בשם שקדיה. זה שם שהומצא לצורך שיר הילדים. שמו הרשמי של העץ הוא "עץ שקד", או "עץ השקד". לא "שקדיה", למרות שכך אומרים לא מעט. זה בערך כמו לומר על עץ תפוזים - תפוזיה או תפוזית. ממש לא.

המשך יבוא.

ואתם מוזמנים גם לבלוג שלי באתר תפוז.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון